אמנם גדלתי ליד הים, אבל היום אני גרה ליד היער... שם בין מרבדיי הרקפות אני עושה פק"ל קפה, צופה בשקיעה מהמצפה, מפקנקת בשבת בבוקר, מזמינה לפוייקה בשישי בערב ואפילו כמה פעמים התפתיתי לקפה בזריחות עם נטע ומיכל.

בשבת האחרונה טיילנו ביער עם חברים ואני לא יודעת איך ולמה אבל מרבדי הפריחה שנצפו שם אתמול, לא זכורים לי ב30 שנה האחרונות. אולי כי הזיכרון כבר לא משהו, ואולי כי בתקופות כאלה אנחנו מחפשות בהכל סביבנו סימנים מנחמים ואולי עוד הרבה סיבות אחרות שהפכו את הביקור ביער אתמול לביקור מרפא במיוחד...
יש לנו (לנו, כן? לוקחת בעלות בלי בושה) אפילו נחל שחוצה את היער, שבקיץ נראה יותר כמו תעלה רדודה, אך אל תתנו לו להטעות אתכם. נחל קנה, יובל של הירקון, הוא נחל ארוך, מהגדולים שבנחלי השומרון ובחורף אנחנו לגמרי מרגישות איתו כמו ביער השחור (לא שהייתי שם).

וגם!! למדתי סוף כל סוף להשתמש במגדיר של גוגל והצלחתי להבחין מרחוק בין הכלניות לצבעונים ושמעתי מחברה שלעלים של הרקפת "טביעת-אצבע" ייחודית. אתן שומעות? אין שני צמחי רקפת בעולם עם טביעת אצבע זהה! ואפילו מצאתי רקפת מנומרת, והטבע כל כך יפה ורענן וצבעוני ולפי המגדיר הכל גם מצוי (מה עם הרצוי?) וארץ ישראלי, גאווה אמיתית!
וכשאין הרבה מטיילים ורעש אופנועים שפורע את הפסטורליות, גם החיות יוצאות לטייל ואז אפשר לפגוש את הצבי הארץ ישראלי, את התן המפוספס, כמויות של חזירי בר, דורבנים וכמובן קיפודים וצבים אבל מכל השפע הזה אתמול זכיתי לראות רק חוגלות...

אני פחות עוקבת אחרי מסלולים מומלצים, אני יותר מאמינה אדוקה של שיטת הללכת לאיבוד... אני מקפידה כשאני מגיעה ליער אני פשוט מחנה ומאבדת את דרכי בין מאות שבילי האופניים שנוצרו עם השנים, מקפידה לשמור קשר עיין עם הכביש כדי לא לאבד את הצפון (אני מודל 64 אבל בלי GPS).
אז אם בא לכן לקפוץ לאזור (מה שאני מקווה שהצלחתי לשכנע אתכן בינתיים) יש לי כמה המלצות:
ליער יש שתי כניסות מרכזיות: אחת דרך הישוב נירית ואחת בסמוך לקיבוץ חורשים וכניסה אחת שלא הרבה מכירים ולא תמיד פתוחה, לבריכת החורף הכי שווה באזור (מקווה שלא יכעסו עלי שאני חושפת את הסוד)
הנה כמה המלצות לאלו שמוכנים להתרחק 10 דקות ממרכז הארץ, אין צורך בדרכון והחוויה (תאמינו לי) מובטחת!

יער חורשים נמצא 10 דקות מכפר סבא גובל באורנית, נירית, ירחיב ומתן, (כולנו חולקים את אותה חצר)
אם אתן עם ילדים, סעו ישר לכניסה של נירית, ממש לפני השער הצהוב יש פניה ימינה, השביל, מתפתל כלפי מעלה. זה המקום הכי שווה, יש בו כל מה שילדים צריכים, מרחבים אינסופיים, ראות מושלמת (בימים טובים רואים את תל אביב) ,המגדל של חוסני שומר היער (בלי חוסני) ואם תטיילו באזור תפגשו מערות, בורות מים, מבנה ציורי מתקופת המנדט ובוסתן ערבי יפיפה.
חפשו בקרבת המבנה הציורי גם שקע גדול בקרקע, מעין "מכתש" ובו נטועים זיתים, תאנים ועוד. זוהי למעשה דולינה - חלל של מערה גדולה, ענקית שהתמוטטה והותירה אחריה מצוקים שגובהם עד חמישה מטרים. פה בין הסלעים הגדולים מציצים שפני הסלע, חפשו אותם...

תוכלו לחצות לעבר הכיפה המזרחית שם נמצא חניון חזי ותצפית חזי, ושבילים רבים לטייל בהם.
אפשר להיכנס ליער גם בסמוך לקיבוץ: לפני השער הצהוב של קיבוץ חורשים פנו שמאלה, ובעקבות השלט "ארץ אחרת", פנו ימינה, תוכלו להחנות בחנייה הקטנה מצד שמאל, לחצות את השביל ולעלות במעלה ההר ופשוט ללכת לאיבוד, עצה שלי- תשמרו לכן נקודת ציון בגוגל רק כדי שתדעו לאן לחזור (מה שנקרא- הוראות אלה נכתבו בדם)
אם אתן רוצות להכנס עוד פנימה לתוך היער, המשיכו עם השביל לאורך נחל קנה, חנו בצד שמאל ליד האקליפטוסים ומשם צאו פשוט לטייל, למעלה, למטע, ימינה או שמאלה, לא משנה, רק צאו... (ואל תשכחו לסמן לכם בגוגל נקודת ציון)

המלצה נוספת היא שלולית החורף: בשער הצהוב של הקיבוץ פנו שמאלה, מיד אחרי הקיבוץ מצד ימין תראו שער גדול, אם הוא פתוח, הרווחתן! החנו את הרכב בצד שמאל ולכו מזרחה, בסוף השביל מצד שמאל, תפגשו את הבריכה, מסתתרת מאחורי הקקטוסים, מקום שליו וקסום.
בנוסף לכל היופי תוכלו לקרוא עלי ועל האזור שבו אני גרה בכתבה מפרגנת של חגית אברון, בדה מרקר, במדור תופרת יום:
ותודה גדולה לשלומית אדר על תמונות ששלחה לי אחרי שטילה ביער בסוף סדנה מוצלחת אצלי בסטודיו
היופי הסובב אותי הוא השראה לכל מה שאני עושה, כנסו להכיר אותי:
באתן לבקר ביער?
אהבתן?
מוזמנת לפנות אלי על כל שאלה
אני כאן 🙌
באחולים של שפע טבע וריפוי
ליאת
Comments